וואי וואי נושא מרגש וכאוב
אייל שפרון כותב :
דעיכה מהירה של כל הגשמיות הגוף מתקלף במהירות לגלות את הנשמה התמצית. זה כל כך מוזר ומעל הטבע התופעה הזו שאולי לרגע לא נקרא לזה מחלה.
ניר עמד מול הים וביקש ממני להחזיק אותו שהוא הולך לעוף.
אלה באו ועפו.
מה הם מספרים לנו האנשים האמיצים האלה שלא מוותרים.
אולי נסתכל על זה הפוך מדוע הם באו לפה מה השיעור ?
על מה אנחנו נלחמים..להישאר בחיים להיות פה?
מדובר על כך שהאני הפנימי הנשמתי מחליט ומבצע על כך שהוא רוצה לצאת מהגוף ,קצת קשה לקבל את זה מהצד אך אם מתבוננים היטב ניתן , זו החלטה רוחית ולא גשמית , הנשמה התגשמה בגוף על מנת להתפתח "ולהשתבח" ולעיתים פשוט תם המסע והיא מבקשת להשתחרר
כל שנותר הוא להרעיף אהבה וללוות את הדרך ברגישות וחמלה
תהיות : האם אירוע כל שהוא כמו אבדן פתאומי או כזה שלא עוכל יכול להכלל בקטגוריה זו
ידי האור 