שלום שמי אייל שפרון
צייר ומטפל במיים.
נפגשתי לפני כמה שנים עם ניר צורן איש מדהים.
והתחברנו לפרוייקט מכירות פומביות של אמנות לגיוס כספי מחקר למחלה.ניר כבר לא אתנו.
אני לא מטפל בחולי איי ל אס.
רק את תחושותיי אוכל לתרום.
דעיכה מהירה של כל הגשמיות הגוף מתקלף במהירות לגלות את הנשמה התמצית. זה כל כך מוזר ומעל הטבע התופעה הזו שאולי לרגע לא נקרא לזה מחלה.
ניר עמד מול הים וביקש ממני להחזיק אותו שהוא הולך לעוף.
אלה באו ועפו.
לניר לא היה הרבה גוף אך היה בו קול חזק ובוטח.
מה הם מספרים לנו האנשים האמיצים האלה שלא מוותרים.
אולי נסתכל על זה הפוך מדוע הם באו לפה מה השיעור ?
על מה אנחנו נלחמים..להישאר בחיים להיות פה?
אייל שפרון
ידי האור 